אבחון דידקטי למחוננים
בדרך כלל אבחון דידקטי נתפס כדרך לזהות ילדים הסובלים מלקויות למידה. אך כדאי לדעת כי גם ילדים בעלי יכולות גבוהות זקוקים לאבחון דידקטי. מומלץ להורים שרוצים שילדם יבדק באמצעות אבחון דידקטי למחוננים שיחשבו היטב מהי המטרה באבחון כזה. לא פעם אנו נתקלים אנו שואלים הורים למה הם רוצים לאבחן את ילדם. אם ההורה עונה "אני פשוט מעוניין לדעת האם הילד שלי מחונן" אנו משתדלים לשכנע אותו שאין צורך באבחון. התשובה הטובה והנכונה היא שאבחון אמור לשרת את טובת הילד. אבחון כמחונן כפי שיוצג בהמשך עשוי להשפיע באופן שלילי על חייו ולכן לא כדאי בכלל לרוץ לאבחון דידקטי.
חסרונות אבחון דידקטי למחוננים
בדרך כלל אבחון מטרתו לאשש חשד קיים ושבאמצעות בדיקה כלשהי ניתן להכריע בשאלה זו. הבעיה בכל הקשור לאבחון של מחוננים היא שההגדרה משתנה בהתאם למיקום הגיאוגרפי. בישראל מאובחנת מחוננות באמצעות "פילוח" תלמידים בכל אזור גיאוגרפי כ"שייכים" לאחוזון 99 או לאחוזון 97 מבחינת היכולות הקוגניטיביות. לכן יכולה כמובן להיווצר סיטואציה בה ילד שקיבל ציון גבוה מאוד במבחני IQ בארה"ב והוגדר כמחונן, לא יוגדר ככזה בישראל.
הנה דוגמה למקרה שבו הורים רצו לערוך לבנם אבחון דידקטי למחוננים אך לא היה שום צורך אמיתי בכך.
דניאל בן ה-8 הוא תלמיד מצטיין ומשתתף מדי שבוע ביום העשרה לילדים מחוננים באזור מגוריו. לאחרונה הוא ממורמר מרמת הלימודים בבי"ס, מהלימודים המשעממים, מהמורים שאינם מבינים את צרכיו, ומאיכות התלמידים: הבנים, על פי תיאוריו, מתעניינים רק בספורט ולא בשום תחום עיסוק מאתגר; הבנות – רק בבגדים ובזמרים פופולריים. ההורים שלו כתבו לי ש"בשלב זה אנו מחפשים פסיכולוג עם התמחות בחינוך מחוננים אשר יעשה אבחון פסיכו-דידקטי של הילד (אין לו בעיות לימודיות, והציונים שלו מעל 90)." הסברתי להורים שמדבריהם ניתן להסיק בדרגה סבירה של ודאות שאבחון דידקטי למחוננים לא יעזור לעמית ובמקרה הסביר יותר – יזיק לו, שכן ברוב המוחלט של המקרים אבחון מומלץ בשל בעיה שחושדים בקיומה, ואילו אצל עמית אין כל רמז לבעיה. המחוננות של עמית כבר "הוכחה", ולכל התלונות שלו יש הסברים; הפתרון המומלץ הוא התערבות כגון מעבר בי"ס, התאמת תוכניות העשרה נוספות וכו'. הגדרתו כמחונן לא תעזור לו.
מתי בכל זאת כדאי לערוך אבחון דידקטי למחוננים?
אם אבחון דידקטי למחוננים עלול לגרום לנזק, מתעוררת כמובן השאלה מתי בכל זאת נכון לערוך אותו? ישנם שני מצבים בהם כדאי לערוך אבחון דידקטי למחוננים. ראשית, אם אתם מעוניינים שהילד ילמד במסגרת לילדים מחוננים (שלא ניתן להתקבל אליה ללא הגדרה כמחונן). שנית, במקרה של לקות למידה שאיננה עולה בקנה אחד עם יכולותיו של הילד.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה קיימת מחלקה למחוננים (וכיום מדובר כבר באגף שלם). הקבלה למכונים שונים המעניקים תוכניות העשרה למחוננים או אפילו קבלה לכיתות מחוננים בבית ספר תיכון כרוכה באבחון דידקטי למחוננים. הסיבה לבצע אבחון במקרה כזה ילד מביע את אי-שביעות הרצון שלו מרמת הלימודים, והוא זקוק לתכנית לימודים מאתגרת יותר. יותר מכך, הוא גם זקוק לחברת ילדים עמם יוכל לפתח את כישוריו החברתיים והרגשיים. במקרים כאלה האבחון נחוץ וחיוני לרווחתו ולשלוות נפשו של הילד.
המציאות השנייה בה כדאי לערוך לילד אבחון דידקטי היא במקרה שבו יש חשד ללקות למידה.
מאמרים רבים מהשנים האחרונות דנים במחוננות בקרב ילדים בעלי לקויות ובעיות התפתחותיות והתנהגותיות שונות, כגון הפרעת קשב וריכוז, דיסלקציה ודיסגרפיה, פרפקציוניזם משתק, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעות אכילה ואף תסמונת אספרגר. יש חשיבות רבה לאיתור מחוננות בקרב ילדים הסובלים מליקוי (ואין זה משנה מהו בדיוק הליקוי), בשל העובדה שבמקרים רבים הלקות או המגבלה מטשטשים את המחוננות.
ניתן לסכם אם כן שרצון של הורים רבים לפנות לאבחון הילדים מובנת לאור העובדה שבדר"כ הם אינם מבינים ש"הוכחת מחוננות על ידי אבחון" לא פותרת בעיות אחרות. חלק מהם אף מתקשה להפנים שמחוננות אינה בעיה – אלא ברכה גדולה, למרות שהיא כרוכה לא אחת בהשקעה גדולה של מאמץ וזמן מצד ההורים. אני מאוד מקווה שמאמר זה, על הדוגמאות המופיעות בו, יעזור להסביר הן את הנסיבות שבהן אין צורך באבחון, והן את אלה שבהן הוא נחוץ.